אלי כהן נתלה על קרס בכיכר הקדושים, דמשק, וגופתו, עטופה בחלוק לבן, נותרה תלויה במשך שש שעות לעיני הציבור. ההוצאה להורג הועברה בשידור חי, מתחילתו ועד סופו, על ידי הטלוויזיה הסורית, ובישראל עקבה אישה חיוורת במתח אחר כל סצנה, שמעה כל קללות שהטילו הכרוז והקהל התזזיתי. האשה הייתה נדיה כהן, אשתו של המרגלת הגדולה בישראל - אדם שחדר לדרגים הגבוהים ביותר בממשלת סוריה בצורה כה מוצלחת עד שהוא נשקל, בזמן לכידתו, ברצינות לתפקיד שר. זהו הסיפור שכעת ניתן לספר על אלי כהן, בחירתו והכשרתו, המשימות והקשרים הראשונים שלו בארגנטינה, ובסופו של דבר פעולותיו הערמומיות ורבות התושייה בדמשק, שם הפך לאינטימי של צבא רם דרג. קצינים ושל הנשיא חאפז אל-אסד עצמו. שם הוא השיג גישה לכמה מהסודות הצבאיים החשובים ביותר של סוריה, ומה שדיווח הפך לבעל ערך רב לביטחון ישראל: זה עזר לישראל לזכות באחד הניצחונות המבריקים בתולדות הלחימה ב-1967. כיום אלי כהן הוא קדוש מעונה. אגדה. חייו ומותו האכזרי הם סמל לגברים האמיצים מאחורי הקלעים ביחסים המתוחים, המרושעים, והעדינים והמתוחים עד אין קץ בין ישראל והעולם הערבי
