יתכן מאוד שאליש בן זקן, המגדיר את עצמו ”פקיד של החטאים האנושיים הקטנים”, הוא האדם הכי פחות מתאים לחקירת נסיבות ההתאבדות של ד”ר יהודה מנוין, פילוסוף ידוע לשמצה. אך יום אחד נכנס מפקד אגף החקירות במשטרת מרחב ירקון למשרד החקירות של בן זקן ומבקש לשכור את שירותיו
לאליש נדמה שמדובר במלכודת - מדוע מבקשת המשטרה את עזרתו של חוקר פרטי? ולמה במקרה התאבדות כה פשוט למראית עין? תהיותיו של אליש מסתבכות כאשר הוא מגלה שבתיק החקירה המשטרתי שתל מישהו פיסת ראיה שנועדה למשוך אותו אל החקירה, וכי ראייה זו מובילה אל מקרה מוות אחר, הרצח של דליה שושן, זמרת רוק מצליחה משדרות, שגופתה נמצאה בדירתה חודשיים קודם לכן
בקילומטר ויומיים לפני השקיעה מפגיש אותנו שמעון אדף עם כמה זירות בהוויה הישראלית המוכרות לו היטב: סצנת הרוק המקומית על דקויותיה, העולם האקדמי, בעיקר מן הצד היהיר והאפל, העיר הגדולה תל אביב ולעומתה, כמו במערכת שמש אחרת, עיירות הפיתוח של הנגב. בין הזירות הללו נע הגיבור שלו, אליש בן זקן, דמות חידתית, מסקרנת ומטרידה. מצד אחד ניחן אליש, לפחות על פי אמונתם של בני משפחתו, במגע ממית, המזכיר את מגעו של המלך מידאס. מצד שני יש לו יכולת, הנרמזת בשמו, אלישע להעיר את המתים. הוא נתפס כמחוללו של מחול המוות הסובב אותו, ובה בעת כקורבן הראשי שלו
”אליש, שהוא בעיני אחת הדמויות הספרותיות המרתקות ביותר שנוצרו בסיפורת הישראלית, הוא, כפי שמתחייב ממקצועו, יצור רציונלי - עקבי, שיטתי, שקול. אבל הרציונליות שלו פרטית וכמעט קורסת. זאת משום שהאישיות שלו - ומבחינה זו הוא דומה לכל הדמויות המרכזיות האחרות בספר, שאותן הוא מנסה לפענח - נגועה בחטא הגאווה ובקושי לאהוב ולהיות נאהב; פגמים שבעטיים הוא חוזר וחוצה ומשבש את הגבולות בין האינטלקטואלי לאישי״
