מתחזה לחי, כמי שבריפרוף כנפיו משנה את העולם, המשורר ארז ביטון מִספר לְספר,
חולץ את עצמו, משיל מעליו תודעות כוזבות, תחושות מדומות, וחוזר למהויות קדומות
של זחל וגולם בתהליך של פדות ואולי יציאה לאור לעומת המדומה והמתחזה
בספריו ”ספר הנענע” ו”מנחה מרוקאית” נתן ארז ביטון ביטוי לצד הגלוי של חייו
לשאלות חברתיות, בניסיון להפוך את הדחוי והמושמץ לאהוב ומקובל
בספריו ”נופים חבושי עיניים” ו”בית הפסנתרים” המשורר קודח אל שכבה פנימית נוספת
ונוגע בבושה ובחוסר האונים של להיות עיוור בעולם
בספר זה ”תפרים” ארז ביטון מפקיע ומשיל מעליו עומסים כבדים והוויות מדומות ונוגע
בתוך תוכו של השחור, הנידוי והבידוד האינסופי. הפציעה ב 19- בנובמבר 1951 , ברחוב
כ”ט בלוד, הופכת מנקודת מוצא של פציעה יחידאית לרעידת אדמה, הנשמרת מעבר
לזמן ולמקום
לְאַחַר שֶׁנַּעֲשֵׂיתִי
תְּפִָרִים תְּפִָרִים
וְעָמְדוּ עָלַי חֲבֵרַי לְשֶׁעָבַר
מַבִּיטִים בִּי
כְּמוֹ בִּתְצוּגָה סְתוּמָה
ארז ביטון הוא חתן פרס ישראל לספרות ולשירה לשנת תשע”ה 2015
:ספריו הקודמים
מנחה מרוקאית 1976
ספר הנענע 1979
ציפור בין יבשות 1989
תמביסרת ציפור מרוקאית 2009
נופים חבושי עיניים 2013
בית הפסנתרים 2015
אותות 2019
העוברים על פני 2020
