סיפור מעורר השראה על אור בתקופה חשוכה, על ילדה אחת שמלווה את אביה העיוור לבית המלאכה בו הוא עובד בייצור מברשות ומטאטאים, ומשמשת לו זוג עיניים רואות. יש בספר הזה מטאטאים שרוקדים ומברשות ומקל של קסם, ואדם אחד, אוטו ויידט שמו, שראה את האחר כשאף אחד סביבו לא
הסיפור נכתב בהשראת מקום אמיתי, בית מלאכה לעיוורים שפעל בברלין בשנות הארבעים של המאה העשרים. אוטו ויידט, הבעלים של בית המלאכה, העניק מחסה לעובדיו והוכר כחסיד אומות עולם. אחד העובדים בבית המלאכה, זיגפריד (זיגי) לוין, היה דוד של סבתה של מחברת הספר, הדס לייבוביץ׳
אליס, גיבורת הספר, תורמת נקודת מבט ילדית על תקופה כואבת זו. התפקיד הבוגר שלה אינו מונע ממנה להתנחם במשחקים עם אביה ולחלום חלומות שבהם היא נותנת דרור לדמיונה וממריאה איתו אל ימים טובים יותר
