כרָאמֶל, הֶחָתוּל הַמֻּפְלָא מֵהַסְּפָרִים וּמִסִּדְרַת הַטֵּלֵוִיזְיָה הָאֲהוּבָה, הָיָה פַּעַם גּוּר רָגִיל שֶׁחַי בְּמִשְׁפָּחָה רְגִילָה. אֲבָל יוֹם אֶחָד הוּא גִּלָּה בְּהַפְתָּעָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ כּוֹחוֹת מְיֻחָדִים. א כֻּלָּם מִתְלַהֲבִים מֵהַכּוֹחוֹת הָאֵלֶּה, וּמִישֶׁהוּ קָרוֹב אֲפִלּוּ
...רוֹצֶה שֶׁהַגּוּר הַמַּדְהִים יֵעָלֵם לְעוֹלָמִים! וְזֹאת רַק הַהַתְחָלָה
כְּשֶׁהָיִיתִי קְטַנָּה חָלַמְתִּי לִהְיוֹת סוֹפֶרֶת וּלְגַדֵּל חָתוּל מְדַבֵּר. חֲלוֹם אֶחָד הִגְשַׁמְתִּי, וְעַל הַשֵּׁנִי אֲנִי עֲדַיִן עוֹבֶדֶת. אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת בֶּן הַזּוּג שֶׁלִּי חָנָן וְאֶת הַבֵּן שֶׁלָּנוּ אֲבִישַׁי, אֲנִי אוֹהֶבֶת שׁוֹקוֹלָד וּסְרָטִים שֶׁל דִיסְנִי, אֲנִי אוֹהֶבֶת לְצַיֵּר לַמְרוֹת שֶׁאֲנִי בִּכְלָל לֹא יוֹדַעַת לְצַיֵּר, וַאֲנִי קוֹרֵאת עַד הַיּוֹם בְּעִקָּר סִפְרֵי יְלָדִים וְנֹעַר
מֵאִירָה בַּרְנֵעַ־גוֹלְדְבֵּרְג
בְּגִיל שֵׁשׁ רָאִיתִי אֶת הַסֶּרֶט ”אָלָדִין”, וּמִיָּד יָדַעְתִּי שֶׁזֶּה מָה שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת כְּשֶׁאֶהְיֶה גָּדוֹל: לִיצֹר דְּמוּיוֹת מְצֻיָּרוֹת. וְאֵיזֶה מַזָּל שֶׁזֶּה בֶּאֱמֶת מָה שֶׁקָּרָה!
אֲנִי יוֹצֵר אָנִימַצְיָה, אִיּוּרִים וְקוֹמִיקְס, אֲנִי אוֹהֵב לִרְאוֹת סְרָטִים, לַעֲשׂוֹת מֵדִיטַצְיָה, לִקְרֹא וְלִכְתֹּב. מַמָּשׁ בְּקָרוֹב יֵצֵא סֵפֶר הַקּוֹמִיקְס הָרִאשׁוֹן שֶׁלִּי, ”הַיֶּלֶד הַכָּחֹל״
נָדָב נַחְמָנִי
