אֵיךְ תּוּכַל לָדַעַת מָה אֶפְשָׁרִי אִם לֹא תְּנַסֶּה?
הַסִּפּוּר הַזֶּה מְיֹעָד לְכָל אֵלֶּה שֶׁהִרְגִּישׁוּ פַּעַם כְּמוֹ טִירוֹנִים בְּרֵאשִׁית דַּרְכָּם, אוֹ שֶׁהָיוּ לָהֶם סְפֵקוֹת אוֹ דְּאָגוֹת שֶׁאֵינָם טוֹבִים דֵּי הַצֹּרֶךְ. זֶהוּ סִפּוּר לְכָל אֵלֶּה שֶׁחָווּ כְּאֵב שֶׁל כִּשָּׁלוֹן, אַחֲרֵי שֶׁקִּוּוּ וְנִסּוּ לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ חָדָשׁ – וְלֹא הִצְלִיחוּ. וּבְעֶצֶם, זֶהוּ סִפּוּר לְרַבִּים מֵאִתָּנוּ, כִּי בְּאֵיזֶשֶׁהוּ שָׁלָב מסוים בְּחַיֵּינוּ רֻבֵּנוּ חָוִינוּ כִּשָּׁלוֹן.
כִּשָּׁלוֹן עָלוּל לִהְיוֹת מְאַכְזֵב, אפילו שׁוֹבֵר לֵב אֲפִלּוּ, אֲבָל הַסִּפּוּר אֵינוֹ מִסְתַּיֵּם בִּנְקֻדָּה זוֹ. כִּי יֵשׁ לַכִּשָּׁלוֹן יֵשׁ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה מָה לְהַצִּיעַ. כִּשָּׁלוֹן הוּא צַעַד הֶכְרֵחִי לִקְרַאת לִמּוּד, צְמִיחָה, שִׁפּוּר עַצְמִי. הוּא מַרְאֶה לָנוּ עַד כַּמָּה אָנוּ עֲשׂוּיִים לִרְצוֹת בְּמַשֶּׁהוּ, וְכַמָּה אֲנַחְנוּ מוּכָנִים לְהַשְׁקִיעַ כְּדֵי לְהַשִּׂיגוֹ. הוּא מְאַתְגֵּר אוֹתָנוּ לִהְיוֹת אַמִּיצִים, לָקוּם עַל רַגְלֵינוּ – וּלְנַסּוֹת שׁוּב.
כֵּן, יִפְקְדוּ אוֹתְךָ רְגָעִים שֶׁבָּהֶם תִּהְיֶה אֲחוּז לְבָטִים. אוּלַי תִּרְצֶה לְוַתֵּר. אֲבָל אִם תַּאֲמִין, אִם תִּתְאַמֵּן, אִם תּוֹסִיף לְנַסּוֹת וְתִצָּמֵד לַמַּטָּרָה – תּוּכַל לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים מַדְהִימִים.
