שנתיים לאחר פרשת האהבה לז’ילברט יוצא המספר עם סבתו לעיר הקיט בלבק השוכנת לחוף נורמנדי. ”שמות מקומות: המקום” הוא יציאה מן החלום הצפון בשמו של מקום אל המקום עצמו. יציאה עצובה, שכן השם הוא אחד ויחיד, וככזה הוא בלתי מושג. כך, המספר מגיע אל הכנסייה שבדמיונותיו ראה אותה ניצבת בקצה צוק נוכח האוקינוס, והנה היא עומדת מפויחת בלב
עיר, בצומת רכבות, מול קפה ”ביליארד״
המספר קושר ידידות עם המרקיז דה סן-לו, אינטלקטואל בעל יופי חריג, השבוי בקשרי אהבה הרסניים לשחקנית ראשל, אשר מכסים על נטייה הומוסקסואלית, שתתברר בהמשך הרומאן. בלוך, חברו היהודי של המספר, שהופיע כבר בכרך הראשון, מבלה אף הוא את הקיץ בבלבק. מצטיירת תמונת משפחה יהודית שאינה נטולת אנטישמיות מופנמת
המספר-הנער מתוודע לצייר אלסטיר, שימי גדולתו כבר מאחוריו, ועומד על היחס הדינמי בין התפתחותו הרוחנית של האמן לבין טיב אמנותו. אלסטיר מלמד אותו שני דברים, או ליתר דיוק, הכל: מהי מציאות ומהי אמנות. אם אלוהים ברא את הדברים בנקיבת שמם הרי שהאמן בורא אותם מחדש במחיקת שמם הקודם ובנתינת שם חדש
