״לְכֻלָּנוּ יֵשׁ סוֹדוֹת,” מַסְבִּירָה וֶרֶד, הַגַּנֶּנֶת של גַּיְא וְתָמָר, ”סוֹדוֹת שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא מְגַלִּים. מֻתָּר שֶׁיִּהְיוּ לָנוּ סוֹדוֹת. אֲבָל הַאִם יֵשׁ סוֹדוֹת שֶׁאָסוּר לִשְׁמֹר בַּלֵּב וְחַיָּבִים לְסַפֵּר?״
בַּבַּיִת, גַּיְא וְתָמָר מְגַלִּים שֶׁיֵּשׁ סוֹדוֹת שֶׁאִם שׁוֹמְרִים עֲלֵיהֶם זֶה עָלוּל לְהַכְאִיב וְלוֹמְדִים לְמִי פּוֹנִים כְּדֵי לְקַבֵּל עֶזְרָה. אֵיךְ מַבְדִּילִים בֵּין סוֹד טוֹב, שֶׁמֻּתָּר לִשְׁמֹר,
?לְבֵין סוֹד רַע, שֶׁחַיָּבִים לְסַפֵּר? וּמָה עוֹשִׂים אִם הִבְטַחְנוּ לֹא לְסַפֵּר
יָעֵל פֵדֶר הִיא עוֹבֶדֶת סוֹצְיָאלִית הַמְּפַתַּחַת וּמַעֲבִירָה תָּכְנִיּוֹת חִנּוּכִיּוֹת לְהוֹרִים וְלִילָדִים. בַּעֲלַת הַתֵּאַטְרוֹן וְהָאֲתָר ”הַחֲבֵרִים שֶׁל יָעֵל” וּמְחַבֶּרֶת הַסְּפָרִים הַמַּצְלִיחִים ”הַגּוּף שֶׁלִּי הוּא רַק שֶׁלִּי” וְ”יְלָדִים בָּאִים בְּאַהֲבָה״
