שני ילדים קטנים מובאים אל חדר המיון של בית החולים ”הדסה” בירושלים. האחד, ילד בן ארבע, סובל מכוויות חמורות, ואילו אחיו בן השלוש מחוסר הכרה עקב פגיעה מוחית. ליד מיטתם יושבת בדממה אמם, לבושה גלימות שופעות. האם החרדית הצעירה והמסורה, עולה מאמריקה ובת למשפחה אמידה, מסרבת לענות לשאלות הרופאים — והמשטרה — בנוגע לנסיבות בהן ספגו ילדיה את הפגיעות המחרידות
בינה צדק, בלשית ירושלמית דתייה ואם לשניים, מופקדת על התיק. ככל שהיא קולפת ומסירה שכבה אחר שכבה, היא מוצאת את חייה מוכתמים בעודה נאבקת ברוע כה אפל ומושחת עד שהוא גובל בעל־טבעי
