הרומן רחב-היריעה הזה, אחת הפסגות של הספרות העברית החדישה, פרי כושר הדמיון המדהים של יהושע - מתרחש בסביבות 1998. במרכזו עומד סיפור משפחתי כואב: יוחנן רבלין, מזרחן, נשוי לשופטת חיפאית, מתענה זה חמש שנים בפרשה המסתורית של גירושי בנו לאחר שנת נישואים אחת בלבד, ”בלי הסבר אמיתי״
מאז נראה הבן כתקוע באהבתו הישנה, בלי יכולת ליצור קשר חדש. מה הוחמץ שם ובמי האשם? האם היו סימנים מוקדמים? מותו של מחותנו-לשעבר, בעל פנסיון ירושלמי, מדרבן את ריבלין לחקירה מתמשכת, פולשנית (בניגוד לגבולות שמקפידה עליהם אשתו), שנועדה להתחקות אחר ”האמת” שמאחורי הכישלון הפתאומי הזה, בתקווה שהסיפור המלא (שלדעתו לא מובן גם לבנו) ישחרר את הבן מתקיעותו
גורל בנו מתערבב אצל הפרופסור המזרחן עם חוסר-האונים שלו עצמו מול המחקר האלג’ירי המקרטע שלו. הוא אומנם עוסק בשנים מלאות התקווה והחזון של מלחמת השחרור האלג’ירית, אך לא ברור לו מהם הסימנים המוקדמים שהיו בהן לטרור המטורף וחסר-האבחנה שמשתולל שם עתה, בשנות התשעים. כאן ההווה הוא ש”תוקע” את סיפור העבר. בדחיפתו של טדסקי, פטרונו הוותיק ומדריך הדוקטורט קילו, מנסה ריבלין להפיח ניצוץ מפרה במחקרו באמצעות סיפורים ושירים אלג’יריים נדירים
