ספר זה מאגד 21 מאמרים מרכזיים של דונלד וודס ויניקוט, הממחישים את הטווח הרחב של הגותו ומעשירים את הבנתה. הקובץ נפתח במאמר מכונן אשר מתאר את הקשבתו האמפתית של רופא הילדים ויניקוט לעולמם הפנימי של תינוקות שטרם החלו לדבר, באמצעות תשומת לב מדויקת וסבלנית למחוות הספונטניות שלהם ולראשיתה של יכולת המשחק, שהייתה בעיניו היבט מרכזי של בריאות נפשית. בחלק האחרון מובאים מאמרים שפורסמו רק אחרי מותו של ויניקוט, ובהם פיתוחים לרעיון השימוש באובייקט – רעיון חדשני זה נתקל תחילה בהסתייגות, אך היום נתפס כאבן פינה בהבנת ההתפתחות הרגשית. אף שחלפו עשרות שנים מאז מותו של ויניקוט, הוא מוסיף להיות מקור השראה מרכזי בתחומי הפסיכותרפיה והפסיכואנליזה. חשיבתו המקורית, כתיבתו היצירתית, ניסוחיו רבי ההשפעה ממשיכים לרתק את הקהילה הטיפולית וקוראים רבים. ויניקוט מדגיש שעל כל מטפל למצוא את קולו האישי, להבין את המטופל בדרכו הייחודית ולא על סמך הכללות, להכיר בכשליו שלו עצמו ולהשתמש בהם
